אין לזה גבול ברור והכל תלוי בהיסח הדעת

קשת זה לא נעשה לחינם | הסחת הדעת

לא לעשות משפט עם גויים בחודש אב |

מסכת חיים מופלאה של הרבצת תורה במסירות נפש

והוא מפעיל את ‘נשק יום הדין’, מנסה את כוחו בדרך מקורית משלו. חדל הוא לרגע מן המאמץ המחשבתי, נעמד בפנת החדר, פונה לחונן לאדם דעת, ובתחנונים מבקש בתפלה נרגשת מעומק לבו: "רבונו של עולם! אנא! התאמצתי בכל כוחי, כל אשר בכוחי עשיתי, חפץ אני בכל מאודי למצוא תשובה לקושיא. בלי יישוב אינני הולך לישון! מוכרח אני למצוא תשובה! עלול אני להפסיד תפלה ביישוב הדעת, אם לא אִישַׁן. אנא ממך, האר את עיני ביישוב אמיתי!".

הדברים בחזו"ע מובאים בתוך משא ומתן ארוך ואי

א. כיון שבהבדלה לא היתה דעתך לשתות ממילא

מורי ורבותי, כבוד הרבנים, כבוד ראש תנועת יחד.

בהמ"ז היא ברכה אחרונה ואין היסח הדעת גדול

הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה (אבות ריש

הזכות בה זכה דורנו שיש לנו את מרן

אם היית שותה רק פחות מרביעית ומברך (בטעות)

סימן רי”ז | הנכנס לחנותו של בשם מתי

חיפש את המשקפים בכל מקום אפשרי, עד שגילה

ברך ואח”כ הביאו לפניו עוד מאכל האם צריך

הנחה בחצר בית הכנסת. לפי דעת מרן ראש

והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…

א) הטעם שאוסרים לטלטל משחקים כיון שמשחק אינו

עיין בהערות איש מצליח על המשנה ברורה (ריש

1. כיון שהמרפסת ברשותך וחלק מביתך דינה כחדר

אסור בהחלט, זה היסח הדעת, עיין בן איש

א) בחורף אל תוריד. בקיץ אם חם לך